חמור שונאך

חמור שונאך

"כי תפגע שור איבך... השב תשיבנו לו. כי תראה

חמור שנאך... עזב תעזב עמו" (כג,ד-ה).

מדוע התורה מדגישה את השור והחמור של האויב והשונא יותר משאר החמורים?

אולי זהו המקור לדברי הגמרא במסכת בבא מציעא (לב:) "מצוה בשונא [יותר מאשר אוהב], כדי לכוף את יצרו". כלומר, שיש מצוה גדולה יותר בחמור של השונא מאשר של האוהב, משום שעל ידי כך שאדם עוזר לשונאו, הוא מחליש את יצר השנאה שלו כלפיו, ועל ידי כך השנאה מתמעטת והשלום מתרבה.

או אולי ההסבר להדגשת התורה את חמור השונא הוא שונה, והדגישה התורה חמור שונאך להוציא מלב בני האדם טעות, שמא יאמר אדם: כיון שאני שונא את פלוני, הרי אם אני אעזור לו זו תהיה רק הצגה ולא עזרה אמיתית מרצון, ואם כן, טוב יותר שאהיה אדם ישר ולא אעזור לו, לכן באה התורה ומדגישה שגם לשונא צריך לעזור.

נלע"ד בעזה"י לתלות שני הסברים אלו במחלוקת ראשונים בסוגיא שם. שואלים הראשונים: הרי הגמרא בפרק ערבי פסחים אומרת, שפסוק זה מדבר על יהודי שמותר לשנוא, ואם כן מדוע האדם הפוגש באותו יהודי ומצווה לעזור לו, צריך לכוף את יצר שנאתו? עיין בשיטה מקובצת שם שהביא שני תרוצים [ישנם בזה גירסאות]:

תרוץ ראשון - הפסוק מדבר על יהודי שמותר לשנא אותו, ואף על פי שמצוה לעזור לו, עדיף יותר לעזור לאוהב מאשר ליהודי כזה. לעומת זאת, הגמרא בב"מ מדברת על שונא אחר, על שונא שאסור לשנא אותו, ולכן טוב יותר לעזור לשונא זה מאשר לאוהב, כדי שיכוף את יצרו ויתגבר עליו, ועל ידי כך תרבה אהבה בישראל.

לפי תרוץ זה, הפסוק מדבר על שונא שעדיף לעזור לאוהב מאשר לו. אם כן, מדוע התורה מדגישה חמור של שונא דוקא? אלא כוונתה לומר לנו, שאף על פי שהוא שונא שלך, צריך אתה לעזור לו. ובאה התורה לשלול את הסברא שאמרנו לעיל, או לשלול סברא אחרת שיאמר אדם: כיון שיש עלי מצוה לשנא אותו שמא אני גם מצווה לא לעזור לו. לכך חידשה התורה שאף על פי כן צריך לעזור לו.

תרוץ שני - הפסוק והגמרא מדברים על אותו שונא, על שונא שמותר ליהודי לשנוא אותו, ואף על פי כן, לא רק שאתה מצווה לעזור לו, אלא גם צריך אתה להעדיף לעזור לו מאשר לאוהב שלך, כדי לכוף את יצר השנאה שלך כלפיו, שלא ידרדר לשנאה גמורה. כך השנאה שלך תהיה רק כלפי העבירה שהוא עשה ולא כלפי האדם עצמו.

לפי תרוץ זה, התורה הדגישה "חמור שונאך" כדי לומר לנו שיש בו יותר מצוה מאשר באוהב.